התעמולה נגדנו משתוללת.
עוברים מהגנה להתקפה

גם התעמולה שלו רצה קדימה, מהר יותר מהדחפורים. עם חוש שיווק של סוכן מכוניות משומשות, הוא הבין שהנגב הוא הפתרון לכשלונותיו בכל התחומים האחרים. כאן הוא מקבל גב רחב מבתי המשפט, עם הפורמליזם היבש שלהם, ומהתקשורת, שכבר שנים מאשימה את הקורבנות.

 

כולם מרוצים וכולם מברכים על ה"משילות" - מהימין הקשוח ועד השמאל המתון, שמסיט מבט וממלמל משהו על "שלטון החוק". מי לא אוהב סיפור טוב על סדר שמנצח את הכאוס? אבל מי שלא מסתכל על המציאות דרך כף אטומה של דחפור, מבין שמשילות, סדר ושגשוג יגיעו רק כשיוכרו הכפרים הבדואים וההרס יוחלף בצמיחה.

​

מול המכונה המשומנת של דוברים במימון ציבורי, עיתונאים שמסתפקים ב"העתק-הדבק" ושופטים ששומרים על החוק יבש כמו המדבר – עומדים 100,000 תושבי הכפרים הלא מוכרים עם מגפון על סוללות: דובר אחד בלבד בשכר, ללא תקציב, ללא גייסות מקצועיים וללא אולפנים ממוזגים. רק כמה מתנדבים מסורים.

 

אמנם יש לנו הצלחות: ניסחנו מסרים שהגיעו למיליוני ישראלים, שינינו את דעתם של כמה עיתונאים חשובים והזזנו מעט את מחוג דעת הקהל - אבל אלה רק הצעדים הראשונים. ובינתיים הדחפור ממשיך לשיר, והוא לא שר שירי ערש.